הולדתו וחייו האישיים
צבי לוביאניקר (1895-1979) נולד בעיירה קופיצ'ינצה (Kopyczyńce) בגליציה המזרחית כבנו השני של הרב יוסף לוביאניקר, מחבר ספר ההלכות "חוט המשולש ברכי יוסף". אחיו הצעיר היה פנחס לוביאניקר (לבון) – שר הביטחון השני של מדינת ישראל. בנעוריו התרחק מהעולם הדתי-חסידי ונעשה פעיל ציוני.
חייו בתל אביב
צבי לבון התיישב בתל אביב בשנת 1920 ונמנה על ראשוני העיר. בכל התקופה פעל ללא לאות למען פיתוח העיר ורווחת תושביה: הקים והנהיג את מועצת פועלי תל אביב בשנותיה הראשונות, כיהן כשלושים שנה במועצת העיר והיה אחראי על תחומי העזרה הסוציאלית. רכש קרקעות שאיפשרו את הרחבת גבולות העיר ועמד בראש חברות שיכון ציבוריות שסיפקו קורת גג במחיר שווה לכל נפש.
להרחבה על פעילותו הציבורית של צבי לבון לחץ כאן.
להרחבה על פעילותו העסקית של צבי לבון לחץ כאן.
תפיסתו החברתית
צבי לבון האמין בכוחה של סולידריות חברתית, נתינה, עזרה לזולת ושוויון הזדמנויות בחינוך: בשיתוף עם עיריית תל אביב ייסד את "קרן צבי לבון" המחלקת מזה עשרות שנים מלגות לתלמידים ולסטודנטים בני העיר ממשפחות מעוטות יכולת.
לאחר קום המדינה הקדיש את מירב זמנו ומרצו לפעילות התנדבותית ב"אגודה למען החייל" ויזם את הקמת בית החייל ובית השריון בתל אביב.
על פועלו הרב למען העיר ותושביה הוענק לו אות "יקיר תל אביב".
על שמו בית הספר "נופי ים" בשכונת נופי ים בתל אביב.
צבי לוביאניקר (1895-1979) נולד בעיירה קופיצ'ינצה (Kopyczyńce) בגליציה המזרחית כבנו השני של הרב יוסף לוביאניקר, מחבר ספר ההלכות "חוט המשולש ברכי יוסף". אחיו הצעיר היה פנחס לוביאניקר (לבון) – שר הביטחון השני של מדינת ישראל. בנעוריו התרחק מהעולם הדתי-חסידי ונעשה פעיל ציוני.
פעילותו הציונית
בשנת 1913 היגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק. עבד כפועל בתעשיית הטקסטיל שמרבית פועליה באותה עת היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, והפך לראש האיגוד המקצועי של "פועלי המחט" באזור מגוריו והיה גם לפעיל בתנועת "פועלי ציון".
עם הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד ה-39 ("האמריקאי") של קלעי המלך שהוקם ביוזמת יצחק בן-צבי ודוד בן גוריון.
צבי לבון נמנה על הקבוצה הראשונה שעזבה את ניו יורק ב-28 בפברואר 1918. בקבוצה היו כ-120 איש, וביניהם גם גרשון אגרון שהיה לימים ראש עירית ירושלים. הם עברו את הגבול לקנדה ושם עברו אימונים. לאחר מכן הפליגו לאנגליה, משם לצרפת ולאיטליה ושוב בהפלגה למצרים. משם הם נעו לסלט שבעבר הירדן המזרחי, חצו את נהר הירדן לפלשתינה ולבסוף חנו בצריפין.
צבי לבון היה חבר בוועד הגדוד. מפקד הגדוד היה הקולונל מרגולין, והוא אפשר קיומה של פעילות ציונית על ידי הועד עם הגדוד הגיע לעבר הירדן ולארץ ישראל.
בשנת 1913 היגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק. עבד כפועל בתעשיית הטקסטיל שמרבית פועליה באותה עת היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, והפך לראש האיגוד המקצועי של "פועלי המחט" באזור מגוריו והיה גם לפעיל בתנועת "פועלי ציון".
עם הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד ה-39 ("האמריקאי") של קלעי המלך שהוקם ביוזמת יצחק בן-צבי ודוד בן גוריון.
צבי לבון נמנה על הקבוצה הראשונה שעזבה את ניו יורק ב-28 בפברואר 1918. בקבוצה היו כ-120 איש, וביניהם גם גרשון אגרון שהיה לימים ראש עירית ירושלים. הם עברו את הגבול לקנדה ושם עברו אימונים. לאחר מכן הפליגו לאנגליה, משם לצרפת ולאיטליה ושוב בהפלגה למצרים. משם הם נעו לסלט שבעבר הירדן המזרחי, חצו את נהר הירדן לפלשתינה ולבסוף חנו בצריפין.
צבי לבון היה חבר בוועד הגדוד. מפקד הגדוד היה הקולונל מרגולין, והוא אפשר קיומה של פעילות ציונית על ידי הועד עם הגדוד הגיע לעבר הירדן ולארץ ישראל.
צבי לבון התיישב בתל אביב בשנת 1920 ונמנה על ראשוני העיר. בכל התקופה פעל ללא לאות למען פיתוח העיר ורווחת תושביה: הקים והנהיג את מועצת פועלי תל אביב בשנותיה הראשונות, כיהן כשלושים שנה במועצת העיר והיה אחראי על תחומי העזרה הסוציאלית. רכש קרקעות שאיפשרו את הרחבת גבולות העיר ועמד בראש חברות שיכון ציבוריות שסיפקו קורת גג במחיר שווה לכל נפש.
להרחבה על פעילותו הציבורית של צבי לבון לחץ כאן.
להרחבה על פעילותו העסקית של צבי לבון לחץ כאן.
תפיסתו החברתית
צבי לבון האמין בכוחה של סולידריות חברתית, נתינה, עזרה לזולת ושוויון הזדמנויות בחינוך: בשיתוף עם עיריית תל אביב ייסד את "קרן צבי לבון" המחלקת מזה עשרות שנים מלגות לתלמידים ולסטודנטים בני העיר ממשפחות מעוטות יכולת.
לאחר קום המדינה הקדיש את מירב זמנו ומרצו לפעילות התנדבותית ב"אגודה למען החייל" ויזם את הקמת בית החייל ובית השריון בתל אביב.
על פועלו הרב למען העיר ותושביה הוענק לו אות "יקיר תל אביב".
על שמו בית הספר "נופי ים" בשכונת נופי ים בתל אביב.
